הנה במקרא ביכורים נחלקו ת"ק ור' שמעון אם יש חלות שם ביכורים בקראה במחובר משבכרה אך טרם תלשה או לא. ובילקוט שמעוני מצאנו כתוב שלא כבנוהג שבעולם דאדם שיש לו עסק עם המלכות - צריך לתת ממון כדי להגיע אל המלך וספק עושה רצונו וספק לא אבל הקב"ה אינו כן אלא יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה רמון שבכר, מניחו בסל ועולה לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים עליו ועל ישראל ועל הארץ ואומר השקיפה וכו' שכתוב אחריו - היום הזה
והנה הילקוט שמעוני טוען שיש להבין את המהות של ביכורים מפרשה סמוכה שאיננה עוסקת כלל בביכורים. ומהות זו הנה מהות של יהדות אינסטנט, יהדות שמתייחסת לעולם שבפועל, כאן ועכשיו, ולא למצב הפוטנציאלי. ועיין מה שכתבנו בפוסט משנת 1994לגבי מחלוקות בית שמאי ובית הלל בעניין בכוח ובפועל לפי שיטתו של הרב זוין זצ"ל ואכמ"ל
ולפי זה, ר' שמעון הולך כשיטת בית הלל שיש להסתכל על מה שבפועל, ובפועל, אף שביכרה, מ"מ כיון שחסר בשלות ותלישה -הרי שאין חל שם ביכורים ומשיתלוש יש לקרוא שוב שם ביכורים. אבל ת"ק סובר כשיטת בית שמאי שיש להסתכל על המצב בפוטנציאל, והמצב שבכוח הוא שהתאנה ביכרה וראויה בכוח להביאה כביכורים וממילא חל שם ביכורים עליה ואין צורך לקרוא שוב כשיתלוש.
וא"כ יש לתמוה, שהרי בדרך כלל הלכה כשיטת בית הלל, שיש להסתכל על המצב שבפועל, כיון שמצב זה קרוב יותר למציאות היום יומית של בני האדם, ובפרט שהילקוט שמעוני מחדד את הסבר הגישה ונותן ייתרון לקב"ה על פני מלך בשר ודם מתוך ההסתכלות של הבפועל בעניין הביכורים.
אבל למעשה כל הפוסקים המרכזיים פסקו כתנא קמא, שיש להסתכל כאן על הפוטנציאל של התאנה ואין צורך לקרוא שוב שם משיתלוש. וההסבר לכך ברור ופשוט: לפי הילקוט, כפי שכתבנו לעיל, גישת האינסטנט מתבססת על סמיכות פרשת היום הזה שאינה עוסקת כלל בביכורים. אבל אם נעיין בפרשת מקרא ביכורים עצמה, שהיא ארמי אובד אבי - נבין מיד שכל מהותה של פרשה זו הוא שיש לפעמים מצבים או נושאים בחיים שצריך וחובה להתייחס דווקא למצב שבכוח, למצב הסגולי, ולא למצב שבפועל. שהרי כל פרשת ארמי אובד אבי מהותה שעם ישראל התחיל כמשהו פוטנציאלי, שטרם היה ראוי בפועל להיקרא עם ה', ועבר גלגולים רבים, וגלות של הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, וגאולת מצרים עד היום הזה נהיית לעם וכו', כלומר שעניין הביכורים הוא להתייחס למצב הפוטנציאלי כשם שהקב"ה התייחס לעם ישראל לפי מצבו הפוטנציאלי וריחם עליו גם בתקופות קשות יותר בהיסטוריה, והסתכל על הסגולה שבעם ולא על מצבו שבפועל.
ולכן ברור מדוע בפרשת ביכורים יש לנו יוצא מן הכלל מיוחד, שבו דווקא ההסתכלות שבכוח - היא ההסתכלות הנכונה יותר בכל מה שנוגע לפרשה זו. וממילא מובן שפשטות המקרא כת"ק ולא כר' שמעון וק"ל.
