יום ראשון, 30 בספטמבר 2012

סוכה - דירת ארעי

הסוכה היא דירת ארעי. באופן טבעי - היה ניתן לחשוב שאם זו דירת ארעי, אז ממש לא משנה איך מקימים אותה או איך הגענו אליה - העיקר שיש לנו חתיכת סכך תחת הראש במקום חתיכת בטון. כשאתה בשטח אתה מאלתר ומסתדר עם מה שיש, ואם אתה מוצא רכיבים מוכנים שיכולים לסייע לך בשהייה הארעית בשטח - זה טוב יותר מאשר אם אתה צריך להכין אותם בעצמך, כיון שכל שהייתך היא ארעית וזמנית. לעומת זאת כאשר מדובר בבית הקבע  – יש יותר מקום לתכנון, בנייה ועשייה.

אבל ההלכה אומרת כלל ברור: תעשה ולא מן העשוי. את הסוכה חייבים לעשות - ואי אפשר להיכנס סתם לסוכה ישנה, וגם אי אפשר לעשות סוכה תחת העץ - יש חשיבות בעשיה בפועל - כדי לקיים את המצווה. מדוע ההלכה פועלת לפי עיקרון שמנוגד להגיון הפשוט?

התשובה היא שהעולם הזה הוא עולם ארעי, עולם זמני, בו נסתרת מציאות ה' שהיא נצחית, מעיני האדם. האדם צריך להתאמץ ולפעול על מנת לגלות ביגיעתו את מציאות ה' בתוך העולם ועל ידי כך הוא קונה לעצמו את המעלות הרוחניות. מעלות רוחניות אינן ניתנות במתנה, שכן המתנה הוא יסוד הנוגד את הדבקות בקב"ה – הקב"ה אינו מקבל מתנות, ועל כן לא ניתן להשיג את הדבקות על ידי קבלת מתנה. דווקא כאשר האדם פועל מתוך ההעלם, מתוך מציאות שבה האמת הנצחית נסתרת, והוא צריך להשקיע יגיעה בגילוי המציאות הנצחית – רק אז המעלה שהשיג היא שלו, הוא קנה אותה ביגיעתו ובפעולתו, ורק על ידי כך הוא יכול להשיג את המעלות הרוחניות של דבקות בקב"ה - מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא לא מקבל מתנות אף אתה אינך מקבל מתנות.

נמצאנו למדים, שדווקא הארעיות היא המחייבת את הפעולה. הארעיות היא הפלטפורמה שנתן לנו הקב"ה כדי שנוכל להשקיע יגיעה ולקנות לעצמנו בקניין אמת את המעלות הרוחניות. וזה בא לידי ביטוי במצוות סוכה. הסוכה מציינת ומסמלת את הארעיות של העולם, ודווקא בשל כך – קיום מצוות הסוכה משולב במצווה לעשות בפועל להקמתה – תעשה – ולא מן העשוי.