ממלאכים לתורת חיים
יום הכיפורים שעבר עלינו לטובה, נישא אותנו למדרגת מלאכים. על מנת שבני אדם יוכלו להגיע למדרגת מלאכים הם חייבים להתנתק מכל אספקט גשמי של החיים - וזה מתבצע על ידי חמשת איסורי הצום. עם סיומו של יום הכיפורים אנחנו נותרים בשיא מסוים, וצריכים להתחבר בחזרה לעולם הגשמי.
כאשר אדם אומר "שמע ישראל" עיניו עצומות. הוא מנתק את עצמו מהראייה הגשמית של העולם, ומתנשא לעולמות עליונים ולכוונות נשגבות. ה' אחד לא רק במובן של אחד ואין שני לו אלא גם במובן שכל המציאות הגשמית היא בסך הכל ביטוי למציאות ה' - ולכן ה' אחד כלומר יש מציאות אחת אמיתית והיא מציאותו של הקב"ה. המציאות הגשמית הנה הסתר של מציאות האמת האחת - ה' אחד. את אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד - אותה אמירה שנועדה לבטא את תגובתו והתפעלותו של האדם מאותה רמה נשגבה של השגה, המנותקת מכל הכרה בגשמיות, שבאה לידי ביטוי בקריאת שמע ישראל - אומרים אנו בקול ביום הכיפורים מכיוון שאז זו פסגתה של ההשגה הזו ואנו ממש כמלאכים הרואים פני שכינה.
בהפטרה המפורסמת בה רואה ישיעיהו פני שכינה, ומלין עקב כך כי בתוך עם טמא שפתיים הוא יושב, לוקח המלאך רצפה (=גחל) ונוגע על פיו מתוך כוונה לכפר על עוון לשון הרע שדיבר על ישראל. ישעיהו לא דיבר מתוך כוונה רעה, אבל כשמתגלית לפניו השכינה - הוא מתנשא לרמות השגה שבהן העולם הגשמי נראה לו חסר חשיבות, חסר יופי ומוסר, ודווקא המלאך - המנותק מכל העולם הגשמי - הוא זה שמכפר על תפיסה זו בלקחו גחל. כביכול אומר לו: ראייה זו שייכת אך ורק למלאכים ולא לבני אדם. בני האדם אמורים להיות בתווך שבין העולמות ולהצליח לגשר ולחבר את מציאות ה' האמתית והאבסולוטית עם המציאות הגשמית. לתקן עולם= העלם של מציאות ה' במלכות ש-ד-י.
זו אולי גם המהות של מצוות ארבעת המינים שיש בסוכות. אנחנו מצווים לאגוד יחד את הלולב, הערבה, וההדס - החסרים משהו לעומת האתרוג, באגודה אחת, ולעשות בה את רצון ה'. מצווה זו עוזרת לנו לגשר בין המציאות הנשגבה אליה נחשפנו ביום הכיפורים, בין אותה תפיסה מלאכית השייכת אך ורק למלאכים, לתפיסה הנכונה שצריכה להיות לבני אדם - תפיסה הרואה את החיבור גם במקומות שהוא לא מובן מאליו.
