יום חמישי, 20 באוגוסט 2015



דרישת האני בראי פרשת השבוע

פרשת שופטים 

אלול תשע"ה

לעילוי נשמת אבי יהודה ברגמן ז"ל

בפרשה מופיע איסור הדרישה אל המתים.

לא ימצא בך... וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים:

מהו הדורש אל המתים? על פי חז"ל זהו המרעיב את עצמו, והולך ולן בבית הקברות, כדי שתשרה עליו רוח טומאה. בכך מתיימר הוא להשיג איזה חיבור לעולם המתים, שכביכול מסוגל לספק מידע ותשובות לשאלות הנעלמות מעולמם של החיים.

את החיבור הזה ניתן להשיג בכל מיני צורות שאת כולן מפרטת התורה ואוסרת בכל צורה שהיא.
מהי סיבת האיסור? לפי ההקשר הכללי אלה כל הפעולות הללו הן סוג של עבודה זרה.
הסיבה הכתובה בתורה בפסוק אחר כך:

"כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת יְקֹוָ֖ק כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה וּבִגְלַל֙ הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔לֶּה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ מוֹרִ֥ישׁ אוֹתָ֖ם מִפָּנֶֽיךָ:"

והשאלה הנשאלת היא האם כל הפעולות הללו הן פעולות של הבל שאין בהן כלום, או שמא יש בהן אפשרות להשיג את אותו מידע נעלם אלא שהתורה אוסרת זאת ומאיזו סיבה בדיוק?

ונחלקו בכך המפרשים:

החזקוני מדייק מהפסוק "ובגלל התועבות האלה" – ואומר: מתוך כך שהתורה כתבה שבגלל התועבות הללו ה' מוריש אותם מניך, יש לדיין שהפעולות הללו שהם עושים אינם מצילין את דורשיהם ולא יועילו ביום עברה, שהרי למרות שהם עושים אותם - הקב"ה משמיד אותם, ולכן עם ישראל צריך להתנהל בתמימות ובשלמות, כלומר מחובר רק לקב"ה שהוא המקור האמתי והנכון לכל המידע הנדרש לאדם ולפיכך צריך להיות המקור הבלעדי לאדם.... וממשיך וטוען שהגויים חייבים בעל כורחם את השיטות הללו מכיוון שאין להם חלופה טובה יותר, היות והקב"ה אינו משרה שכינתו עליהם ואינו מדבר עמהם.

גם ספר החינוך כותב במצווה תקיז, שהסיבה שהתורה מרחיקה את כל הפעולות הללו היא "כי הבל המה ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכיעורין אילו רק בעבודתו יתעלה כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב בחסותם בשמו הגדול ושומם כל מבטחם ומשענתם על חסדיו לבד... ומהיות עניינים אילו ובהם ניצוץ מענייני עבודה זרה הזהירנו על זה בלאו". כלומר – לדעת החזקוני והמנחת חינוך יש כאן רעה כפולה: לא רק שהפעולות הללו הם הבל ואין בהם כל תועלת, אלא שהן גם מסיטות את האדם מביטחון מלא בקב"ה שהוא המקור הבלעדי לידיעות נכונות ואמיתיות.

ואולם, דעת הרמב"ן היא שיש בפעולות הללו ממש, והן אכן מסוגלות לספק אינפורמציה ממשית, אמנם מוגבלת בהיקפה, אבל אמתית וממשית. לדעת הרמב"ן קיימות חכמות עתיקות רבות, כגון חכמת העופות, חכמת המזלות, וכד' המסוגלות לספק אינפורמציה. אבל האינפורמציה שהם מסוגלים לספק הינה אינפורמציה דלה, לא תמיד אמינה, לא שלמה ולא מלאה, ומוגבלת בראייתה רק לעתיד המאוד קרוב ולא לטווח הבינוני או הרחוק. והסיבה שהתורה אסרה את הגישה למידע באופן הזה, הנו שלעם ישראל יש את הנבואה, והנבואה היא תודיע לאדם מה חפץ ה' בעולם. הנבואה היא אמינה, מלאה, לטווח הרחוק, וכל דבריה יתקיימו. ואם כך – אדם הבוחר במקור פחות איכותי בעוד יש לפניו את האופציה לבחור במקור איכותי ואמין יותר – הרי שהדבר מבטא חוסר אמון וזלזול במקור האמיתי והאיכותי. ולכך גם נסמך הציווי "תמים תהייה עם ה' אלוקיך", שבא לומר שהאדם צריך לסמוך ולבטוח רק בקב"ה ולדעת שכל מה שבא עליו הוא משמיים, כיוון שהקב"ה יכול לשנות את הסדרים הרגילים שהחוכמות הללו מושתתות עליהם.

על כך ניתן להוסיף ולומר, שבניגוד לדורש אל המתים, והאוב והידעוני, בהם היוזמה נמצאת אצל האדם המחפש את המידע, ופונה אל נותני השירותים הללו, הנבואה מגיעה בדרך כלל מלמעלה, ולא תמיד הנביא מקבל את כל האינפורמציה הרלוונטית, כמו שמצאנו באלישע, שהקב"ה לא גילה לו שבנה של השונמית מת. ועל כן מה שאינו מגיע מלמעלה – צריך האדם לבטוח בקב"ה ולא לנסות להשיג אינפורמציה ממקורות שאינם אמינים ואינם איכותיים דיו.

ומכאן יש לבאר כי עניין התמימות הוא השלמות של האדם בפני עצמו. אדם המחפש לדעת את העתידות הוא אדם המתלה את מצבו ואושרו בדברים העתידים לקרות לו אותם הוא מקבל כמציאות שאיננה ניתנת לשינוי. אדם כזה איננו נמצא במציאות נכונה המאפשרת לו לנהל את חייו מתוך רצון פנימי, ומתוך הצבת מטרות ושאיפה להשגתן בטווח הקרוב והרחוק. אדם צריך שיהיה לו ייעוד, מטרה, ערכים, והוא צריך להיות מונע מתוך עצמו, מתוך רצונו הפנימי העמוק. אדם כזה איננו מחפש את התלות בגורמים חיצוניים כמקור לאושר הפנימי, אלא יוצר את האושר הפנימי שלו על ידי תנועה מתמדת ופעולה נמרצת להגשמת חזונו, ערכיו, ומטרותיו. זהו היעד של תמים תהייה עם ה' אלוקיך – ההתנהלות של האדם בעולם עם עצמו, עם זולתו, וגם עם הקב"ה איננה צריכה להיות התנהלות של תלות חיצונית, של ניסיון לדעת מה חושב הזולת עליי, מה אמור לקרות לי, או מה הקב"ה יעשה לי. אילו מחשבות נפסדות שגורמות לאדם להיות פאסיבי.

התורה מצפה שאדם יהיה אקטיבי, יוזם, נע בתנועה מתמדת למימוש עצמו מתוך היכרות פנימית עמוקה בכישרונותיו ויכולותיו, ועצם הדרך היא המספקת לאדם את אושרו הפנימי באופן שהוא תמים ואיננו תלותי. בעומק העניין – כל תלות בגורם חיצוני (זולתי בקב"ה) היא רעה מכיוון שהאדם מצווה להידבק במידותיו של הקב"ה וכשם שהקב"ה איננו תלוי באף גורם חיצוני, כך האדם צריך לצמצם את התלות הזו ולהיות מחובר לעומק נשמתו ועצמיותו, שאנחנו מאמינים שהיא חלק אלוק ממעל – שהיא ממש מחוברת לקב"ה עצמו, ומכאן הכל מתחבר למערכה אחת שלמה.